סטפ אפ-היה הבטחה, נגמר כישלון.

בעת מעבר לאתרים המצוינים בדף זה אני מצהיר כי: הצפיה בתכנים שמוצגים באתר שאליו אני מועבר הם על אחריותי הבלעדית ואין אני יכול להאשים את idx.Co.iL בנוסף אני מודע כי יתכן והתכנים עוברים על חוקי המדינה שבה אני נמצא שיכולים להופיע באתר שאליו אני מועבר בצורות של: תמונות, סרטוני וידאו ממחושבים וכיוצא בזאת ואני מסיר מ idx.Co.iL אחריות על התכנים הללו.

הבטיחו לנו שזה סרט טוב, הבטיחו לנו שהוא יהיה משה גדול, אולי המכירות לא מראות את זה כך אבל "סטפ אפ" הוא סרט גרוע, קיטשי ודביק.

כמה הבטיחו לנו שאין לנו מה לדאוג, כל החברים שיבחו והיללו את הסרט הזה שבא לפנינו אבל בדיעבד הסרט רע!

באחד השלבים הצפויים, והיו כאלה בלי הפסקה לאורך כול הסרט השבלוני והרע הזה, פשוט התחלתי לצחוק. מילא אם זה היה עשוי טוב, אבל "סטפ אפ" הוא פשוט כישרון  בטעם רע. מהתסריט הנבוב שנראה כמו עבודה של תלמידה בכיתה ו' שעשתה copy paste מתלמידה אהבלה אחרת וכשהיא מקבלת את הציון היא לא מבינה למה יש לה  ציון זהה לזה של החברה שהעתיקה ממנה.
 
בסרט "סטפ אפ" יש הכול ובגדול, ובעיקר משחק גרוע של כול המשתתפים. רייצ'ל גריפית ("עמוק באדמה") שחקנית מדהימה בדרך כלל שמתבזה ומתבזבזת בתפקיד המנהלת בלבוש סבתא מחריד (אגב, ממתי למנהלות במוסד שכזה אין מזכירות?). ואיך אי אפשר בלי שחקן ראשי בשם הבלתי אפשרי, צ'אנינג טאטום שאפשר להכריז עליו כשחקן עם הפנים הכי מטומטמות בעיר. השחקנית שלצידו מתפקדת כאוויר כי מי זוכר אותה בכלל?

אני לא ראיתי אותה בשום מקום!
וזה בגלל שכתבה על הסרט בעיתון מעריב לנוער גילתה לנו שג'ינה דוון (נורה) היא בעצם רקדנית ומורה לריקודים!

אז כדי שלא יגידו שירדתי על הסרט לגמרי אני אומר כאן משהו טוב עליו וזה שהסרט באמת הצליח לרתק אותי רוב הזמן בקטעי הריקודים, כי זה משהו שאני מאוד אוהבת בסרטים.

אבל הוא היה מהסרטים האלה שאתה צריך ללכת עם סוכרייה על מקל ושתי קוקיות לקולנוע.

סרט קיטשי, מסטיק ודביק. אבל מי שרוצה בכל זאת לראות אותו, אני ממליצה בבית, מתחת לשמיכה ושוקו חם.